נועה סטרלינג
כותבת, עורכת ומלווה נשים בתהליכי כתיבה
"אני צריכה שגרת כתיבה", כך בדרך כלל מתחילה השיחה שלנו. לאחר מכן, כשאנחנו נפגשות, את מגיעה מלאה ברעיונות.
"אז למה את לא כותבת אותם?" אני שואלת ונותנת לך לחשוב. אחרי מחשבה קצרה את עונה "פשוט כי… אין לי זמן, אין לי שגרה".
"אני יודעת שאני צריכה לכתוב, שאני רוצה לכתוב. אבל כשאני מתכננת לעשות את זה, תמיד יש בלת"מ שמגיע ואני לא מצליחה".
זה הרגע שבו אני מחייכת, מרגיעה, מזמינה ללגום לרגע מהקפה.
"זו לא שצריכה להיות שגרת כתיבה, אלא שבשגרה צריכים להיות הרגלי כתיבה בריאים וקבועים. ויש הבדל".
מה ההבדל בין שגרה להרגל כתיבה?
כולנו מכירות את המרוץ שמתקיים בחיינו, מרגע שהפכנו לבעלות עסק.
פתחנו תיק במס הכנסה והפכנו לעצמאיות. אבל העצמאות הזו שלנו, שבאה לנו מהבטן, מלאה ברשימות ארוכות של דברים שאנחנו חולמות, רוצות וצריכות לעשות. בנוסף יש גם את הבית והילדים, וחיים מחוץ לדבר הזה שנקרא "עסק".
הרי כולנו מבינות ששיווק הוא חלק בלתי נפרד מהעשייה בעסק. גם הכתיבה, קצרה וקולעת או ארוכה ומפורטת, היא חלק מהעניין.
נקודת ההנחה שלנו בשיחה על שגרת כתיבה היא שחובה לתת לה מקום בעסק.
כך ניצור שגרה קבועה שבמסגרתה נחשוב על רעיונות ונסגור לעצמנו חלונות זמן ביומן. נבטיח בכוונה ונחישות שנכתוב בזמן קבוע. אז מתחיל היום והטלפונים, וחייבות להתייחס ללקוחה הזו ואחר כך רק למייל הדחוף שנכנס ולהתמודד עם המציאות… ומה עם הכתיבה, מה? ואיפה השגרה, איפה?
שגרה היא היומיום שלנו – המתמשך, המשתנה, המתעצב לפי הנתונים בשטח, בחיים הפרטיים והמקצועיים. לעומת זאת, הרגל הוא משהו שאנחנו צריכות שיהיה שם, לא ישתנה, לא יתעצב, פשוט יהיה שם ויתמוך בנו.
יש לנו המון הרגלים קבועים. למשל, הקפה של הבוקר, המקלחת, שיעור היוגה, צחצוח השיניים… אם נפספס אחד מהם, נרגיש במהלך היום שמשהו חסר. כאילו משהו ברור מאליו נלקח מאיתנו.
כשהכתיבה הופכת להרגל, היא מובילה, מניעה ומזינה אותנו. בלעדיה קשה לנו להתחיל או להמשיך את היום. כתוצאה מזה אנחנו עושות, כותבות ומתמידות.
הנה כמה כלים שיעזרו להפוך את הכתיבה להרגל בריא – שאי אפשר בלעדיו:
1. הפרידי בין כתיבה לעצמך וכתיבה החוצה
אחד החסמים מכתיבה קבועה הוא התעמקות רק בצד השיווקי, ושכחה שהיא יכולה להיות בסיס להתפתחות אישית בתוך העסק.
כחלק מהרגלי הכתיבה שסיגלתי לעצמי בשנים הרבות שבהן אני בעלת עסק, אני נפגשת עם עצמי על דפי המחברת.
בכל בוקר, במשך חצי שעה עם הקפה, אני כותבת על מה שעובר לי בראש. לפעמים אלו סוגיות של העסק, לפעמים נושא שאני צריכה לפתור ודורש לעשות Download אל הדף. לפעמים מדובר בכלל בנושא אישי. אבל העסק זה אני, ואני זו שנמצאת במרכז העשייה, ולכן הכל קשור להכל.
הלך הרוח שלי, המחשבות, הדברים שמטרידים אותי וגם הרעיונות והחלומות שרצים לי בראש… כולם יורדים אל הדף ומשאירים אצלי בהירות ודיוק. מכאן, עולים הרעיונות והמוטיבציה לכתוב יותר, לשתף ולהגיע לקהל שלי ממקום שלם וטבעי.
זהו הרגל יומיומי שכשאני מפספסת אותו, חסר לי מאד ותמיד אחזור אליו – וזה כוחו של הרגל!
2. כתבי רעיון לטקסט מכל הלב
שגרת כתיבה בעסק תמיד קשורה לרעיונות. להעלות אותם, לכתוב אותם, להוציא אותם לפועל. בדרך כלל רשימת רעיונות תיראה כמו אופציות לכותרות שונות.
הרגל כתיבה בריא וקבוע נוסף שאני ממליצה לאמץ זה ישיבת רעיונות תקופתית. במהלך הישיבה הזו, העלי רעיונות לגבי הנושא המרכזי של התקופה הקרובה אצלך בעסק. אל תסתפקי רק בכתיבתם ככותרת ריקה. במקום, כתבי לעצמך מה מבטא כל רעיון ומהי המהות שלו? מהם ראשי הפרקים שאליהם את רוצה להתייחס בטקסט? כך, עד שתגיעי לכתיבת הטקסט, יהיה לך הרבה יותר קל להתחבר למה שהתכוונת.
באופן עקרוני כדאי לסגל הרגל של הכנה מראש. כך תמיד יהיה לך רעיון מפורט, רלוונטי ובהיר מול העיניים. זה הופך את הרגעים שבהם את כותבת להרבה יותר זורמים ואפקטיביים.
3. שבצי חלונות כתיבה לטווח הזמן הקרוב
"אני מתחייבת בפני עצמי, בפני היקום, בפני היועצת העסקית האסרטיבית והמעט מפחידה שלי, שאקבע חלונות כתיבה. בכל יום ראשון, לא משנה מה, אני כותבת! מתחייבת, מתחייבת, מתחייבת".
מכירה את ההכרזות האלו? אז לא, בבקשה אל תבטיחי לעצמך וליקום שבכל יום ראשון את כותבת. כי יש חיים, ויש עולם, ויש שגרה משתנה (זוכרת?). ויש חדשות לבקרים ומגפות עולמיות שנוחתות עלינו משום מקום והן הדוגמה הטובה ביותר לאיך הכל משתנה ככה בבום.
פתחי את היומן אחת לשבוע וקבעי לעצמך פגישת כתיבה לשבוע הקרוב (או שתיים, או שלוש – בהתאם ללו"ז ולתוכנית העבודה שלך). כך תהפכי את חלונות הכתיבה להרגל קבוע.
כאשר חלונות הכתיבה נקבעים קרוב למועד ובהתייחסות לשאר האירועים ביומן, הרבה יותר קל לשבץ ולקיים אותם.
4. קחי לעצמך זמן להשראה, השתבללות ומנוחה
כדי לכתוב צריך לקרוא ולחקור. בשביל לכתוב צריך לספוג, לתת לראש קצת מנוחה ולזרום בקצב שלו. ככה אפשר להגיע לתובנות אורגניות. הרי אי אפשר לכתוב בלי להיות לרגע בשקט ולהקשיב ללב, לבטן.
כעצמאיות אנו מוצפות במידע וחשופות לפעילות העסקית של כל כך הרבה חברות עצמאיות בקהילה. כתוצאה מכך, קל להרגיש שאנחנו לא עושות מספיק, שאנחנו לא מעניינות מספיק ושאין לנו על מה לכתוב.
חשוב לתת לעצמך זמן לספוג השראה, כדי למצוא את הקול האישי, לכתוב יותר מתוך תחושת נוחות ורצון לשתף, לספר ולהגיד מה שאנחנו חושבות.
השעות הקסומות ביותר שלי, הן כשאני עובדת בגינה, עם פודקסט באוזניים וירוק בעיניים. אז מגיעים רעיונות נפלאים, ופתאום דברים שלא ישבו לי בול – מסתדרים. יש לי מרחב נשימה לחשוב בו. לפעמים זה להשתבלל קצת ולתת לעצמי לקרוא ספר, שבכלל לא קשור לתחום שלי, ולקבל ממנו השראה מדהימה. זו גם יכולה להיות הרצאה בטד, פגישה עם חברה או קולגה, או פשוט בוקר שבו אני לא-עושה-כלום(!!!).
ברגעים האלו, שנראים כמו פינוקים בשגרת היומיום העמוסה, אנחנו נפתחות, מקשיבות וחוזרות הביתה – אל המחברת – עם רעיונות חדשים.
ובסוף, זה פשוט לכתוב
ההרגל החשוב ביותר בנוגע לכתיבה זה הקשבה. היא נחוצה כדי להכניס לחיים הרגלי כתיבה בריאים. כאלו שיעזרו להתמיד בכתיבה, לשתף בתכנים ולהגיע אל הקהל שאליו את רוצה להגיע. המון הקשבה.
הקשבה לעצמך ולמה שחשוב לך, הקשבה לקצב שלך ולזמן שפרוש בפניך, לסדרי העדיפויות שלך. ובסוף, אחרי שתגלי איך נוח לך להכניס את ההרגל לחייך, תראי שאת פשוט כותבת באופן קבוע. כאילו זה פשוט קורה מאליו. מכאן, השמיים הם הגבול.
קצת עליי:
שמי נועה סטרלינג ואני כותבת, עורכת ומלווה נשים בתהליכי כתיבה. אני עוזרת לנשים שרוצות לבטא את עצמן דרך הכתיבה – האישית, המקצועית והשיווקית – לקבל את הבטחון, התשתית והבהירות לעשות זאת באופן קבוע.
מאמינה שלכל אחת יש סיפור לספר, תובנות שמלוות את חייה ואותן היא יכולה לחלוק דרך המילים. לתת לנשים נוספות השראה וכוח דרך הסיפור האישי והמקצועי. לתת ערך כמו שערך אמיתי ניתן. האמונה הזו מלווה אותי בכל דבר שאני עושה.
הליווי שלי מתקיים דרך סדנאות אישיות ותהליכים פרטניים, לצד קורסים אינטרנטיים בלמידה עצמאית וסדנאות המתקיימות מעת לעת.
קבוצת הפייסבוק שלי "כותבות צומחות" היא מקום שבו אני חולקת תובנות וכלים שמאפשרים להשתמש בכתיבה כבסיס להתפתחות אישית ומקצועית.
בשעות שבהן אני לא עוסקת במילים, אני מצלמת, מגדלת גינה, שתי ילדות ובנזוג, קוראת ומטיילת בשבילי הגולן – הבית שלי בשנים האחרונות.
